השופטת א' פרוקצ'יה:
רקע
1. על חלקה 51 בגוש 24427 בעיר חברון ניצב מבנה בן ארבע קומות, המכונה בפי המתיישבים היהודיים בחברון "בית שלום" או "הבית החום" (להלן - המבנה).
2. המשיב 5 (להלן - רג'בי) ושאוור, שני תושבים פלסטינים, הינם בעלי זכויות הקנין והחזקה במבנה. בין רג'בי ושאוור לבין איוב ג'אבר, תושב פלסטיני, נערכה עסקת מכר ביחס למבנה בשנת 2004 (להלן - העיסקה). העותרות טוענות כי עיסקה זו נעשתה עבורן, כרוכשות של המבנה, כאשר ג'אבר שימש "איש קש" לצורך כך. העותרות הן חברה ועמותה הפועלות באזור, שחבריהן הם בעלי אזרחות ישראלית.
3. במהלך התקופה מאז ביצוע העסקה ועד ליום 19.3.07 הוחזק המבנה בפועל בידי רג'בי. החזקה בפועל לא נמסרה מעולם לג'אבר, ואף לא לעותרות. לטענת רג'בי, הוא חזר בו בשלב מסוים מהעיסקה עם ג'אבר, מאחר שלא שולמה לו יתרת התמורה עבור המכר, והעסקה בוטלה. מנגד, טוענות העותרות, כי העיסקה הושלמה, והזכויות בנכס בשלמותן עברו אליהן. עוד עולה מהנתונים שהוצגו, כי עובר לתאריך 19.3.07, ביצע רג'בי שיפוצים במבנה.
4. בין הצדדים נטושה מחלוקת מהותית בשאלה האם עיסקת המכר הושלמה וזכויות הקנין והחזקה הועברו לעותרות, או שמא היא בוטלה, כטענתו של רג'בי.
5. ביום 19.3.07 בשעות הערב, ובעוד רג'בי מחזיק בפועל במבנה, נכנסו למקום כ-150 אנשים, ברובם תלמידי ישיבה, שפעלו מטעם העותרות (להלן - המתיישבים). לטענת רג'בי, הכניסה למבנה היא שלא בהסכמתו, והיא לוותה באמצעי אלימות. העותרות מודות בכניסתן למקום, אך כופרות בכך שנעשה שימוש בכוח ובאלימות. לטענתן, הן רכשו זכויות קנין וחזקה במבנה, ולכן כניסתן למקום היא מכוח זכות על-פי חוזה המכר.
6. בתגובת המדינה לעתירה מתוארת כניסת המתיישבים למבנה, כפי שהדבר עולה מקלטת צילומי וידאו של ההתרחשות (פסקה 24 לתגובת המדינה מיום 6.1.08):
"המתיישבים סורקים תחילה את הנכס לוודא שהוא פנוי, דבר העשוי להעיד על כך שאין זה מובן מאליו מבחינתם שהנכס אכן פנוי מ'ערבים', כדברי חלק מהם בצילומים. הפלישה נעשתה באמצעות 'כוח חלוץ' ו'כוח עיקרי' שהגיע לאחר הפלישה הראשונית באוטובוסים. הכניסה מאורגנת כ'מבצע צבאי' - ישנו 'צוות צילום', 'צוות חלוץ' וצוות הפורש סרטי בטיחות בתוך המבנה. 'כוח התגבורת' שמנה עשרות אנשים הגיע כשהוא מצוייד בתיקים גדולים. מיד לאחר הכניסה למבנה, הוכנס למקום ציוד בידי המתיישבים".
7. עמדת העותרות ביחס לכניסת המתיישבים למבנה היא כי, כאשר גברו לחצי מנגנוני הביטחון הפלסטיני על רג'בי עקב מכירת הבית ליהודים, ולאור החשש כי הם ישתלטו על המבנה, החליטה עותרת 1 לאכלס את המבנה, ועשתה זאת באמצעות שלוחיה, נציגי העותרת 2. לטענתן, לא היה כל גילוי של אלימות או שימוש בכוח, ובעת הכניסה, המבנה היה ריק מאדם ומחפץ, ואיש לא התגורר בו (פסקאות 36-38 לעתירה).
8. ביום כניסת המתיישבים למבנה הגיש רג'בי תלונה למשטרה, ומסר בהקשר לכך מספר הודעות. בצד הודעותיו של רג'בי, מסרו נציגי העותרות הודעות מטעמם, אשר התייחסו לעיסקת המכר עם רג'בי, ולטענתם כי נכנסו למבנה מכוח זכויותיהם על-פי ההסכם. כן נמסרה גרסה כתובה אודות העיסקה מפי עו"ד גבע, אשר לקח חלק בעריכתה.
9. גרסת העותרות ביחס לעיסקת המכר היא, בעיקרה, זו: הן פנו, באמצעות ג'אבר כ"איש קש" אל רג'בי ושאוור, וביקשו לרכוש מהם את הנכס. נחתם הסכם מכר ביום 24.3.04, והתמורה עבור הנכס שולמה לשיעורין. לאחר מכן, חששו רג'בי ושוואר מביצוע העיסקה בלא קבלת אישור הרשויות הפלסטיניות. על כן, הוחלט כי הקונה הרשמי של הנכס יהיה אחד, פרעון, ולא ג'אבר. פרעון העביר לנציגו של ג'אבר -נג'דאווי - ייפוי כוח בלתי חוזר לצורך ביצוע פעולות בשמו לשם העברת הזכויות על-שם העותרות. המוכרים אישרו במסמך את קבלת מלוא התמורה, ומסרו לפרעון ייפוי כוח בלתי חוזר על שמו להעברת הזכויות לעותרות. לתמיכה בגרסה זו, הגישו העותרות למשטרה מסמכים שונים.
10. רג'בי מצדו טוען, כי אכן נערכה עיסקת מכר כמתואר, אולם היא לא הושלמה, ולכן בוטלה.
11. מסמכים שהגישו העותרות לתמיכה בטענה כי עיסקת המכר הושלמה, נמצאו מזוייפים בבדיקת מז"פ של המשטרה. מנגד, בגרסתו של רג'בי במשטרה נמצאו סתירות ותמיהות.
12. המחלוקת המהותית בין העותרות לבין רג'בי מתמקדת, אפוא, בשאלה, האם עיסקת המכר של המבנה הושלמה, והאם זכויות הקנין והחזקה הועברו מכוחה לעותרות. חומר הראיות שנצבר בענין זה מכיל תמיהות ואי-התאמות רבות ומהותיות, וניצבת אף טענה בדבר קיומם של מסמכים מזוייפים שנועדו להציג את העיסקה כעיסקה שהושלמה.
13. על-פי הראיות המינהליות שבידי המדינה, רג'בי החזיק בפועל בנכס מכוח זכויות הקנין שלו בנכס, עד לכניסת המתיישבים ביום 19.3.07. העותרות אינן כופרות בכך, אלא טוענות כי הוא החזיק במקום בהסכמתן, לצורך ביצוע שיפוצים במבנה עבורן. לא ניתן אישוש בראיות מינהליות לכך שבידי העותרות היו מפתחות של הנכס, ונראה כי גם אופן הכניסה למבנה אינו מתיישב עם טענה זו.
14. בסמוך לאחר הכניסה למבנה, הגישה עותרת 1 בקשה להיתר עסקה לרכישת הנכס, כנדרש על-פי צו בדבר עסקאות במקרקעין (יהודה ושומרון) (מס' 25) התשכ"ז-1967. בקשה זו נדחתה. בהמשך לכך, הוחלט על-ידי ראש המינהל האזרחי לעשות שימוש בצו בדבר מקרקעין (שימוש מפריע במקרקעין פרטיים) (יהודה ושומרון) (מס' 1586), התשס"ז-2007 (להלן - צו 1586), מן הטעם שהשימוש בנכס נעשה, לכאורה, ללא זכות שבדין. השגת העותרות על השימוש בצו האמור נדחתה. ערר בענין זה הוגש על-ידן לוועדת העררים, שבו נתבקשה ועדת הערר להורות על בטלות ההליכים שננקטו על-ידי המשיבים מכוח צו 1586. ההליכים בפני ועדת הערר תלויים ועומדים, וטרם נסתיימו בהכרעה נכון לעת זו.
15. ביום 17.4.07, לאחר הגשת תלונתו למשטרה, הגיש רג'בי עתירה לבית משפט זה (בג"צ 3407/07), בה ביקש כי בית המשפט יורה למשיבים לסייע לו בפינוי המתיישבים מהמבנה (להלן - עתירת רג'בי). במסגרת עתירה זו, הודיעה המדינה ביום 18.11.07 כי, לאחר השלמת חקירת המשטרה, ואיסוף ראיות בענין כניסת המתיישבים למבנה, הוחלט כי על משטרת ישראל לסייע בפינויים של המתיישבים מהמבנה בשל קיום "פלישה טרייה" אליו. לאור הודעת המדינה כי בכוונתה לסייע לרג'בי בפינוי המתיישבים כאמור, נמחקה עתירתו. בעקבות עמדה זו של המדינה, ומחיקת עתירתו של רג'בי, הוגשה עתירה זו.
העתירה